מתנה עם נשמה
כ-80 אנשים שעברו משבר נפשי, ומבקשים לשוב אל שוק התעסוקה, יוצרים מתנות במרכז התעסוקה של "גוונים" .
מאיה שומר חי, חברתה הטובה של קים דמתי ז"ל, משתפת בתחושותיה בעקבות סדנת "אוהל אברהם" שבו השתתפה
"יצאנו מהסדנא מחוזקים, מחוברים ובהרגשה שהחברים של קים, שלא הכרנו קודם, הפכו גם לחברים שלנו. אם קים הייתה איתנו זה היה טבעי שזה יקרה, כי היא הייתה אדם כל כך פתוח ומחבר", כך מספרת מאיה שומר חי, בת 22, על השפעתה של סדנת "אוהל אברהם", שנערכה בהשתתפות חברותיה וחבריה הטובים של קים דמתי ז"ל, אשר נרצחה בפסטיבל הנובה ב-7.10.
הסדנא, המתקיימת באכסניית "אברהם הוסטל" ת"א בשיתוף פעולה של קבוצת אברהם ועמותת גוונים, מהווה מסגרת חמה לחברים שכולים שחוו אובדן, במטרה לסייע להם בתהליך התמודדות עם אבל ובמענה על השאלה הכואבת: איך ממשיכים לחיות אחרי אובדן.
הסדנא מתגבשת בשיתוף פעולה עם משתתפיה, המרכיבים בעצמם את לוח הזמנים והתכנים שיתקיימו בה, ובליווי אנשי עמותת גוונים. זאת עם מעטפת של אנשי טיפול מתחומי הבריאות והנפש, התומכים במשתתפים ומדריכים את צוותי המלווים.
הסדנא כוללת תוכניות ומפגשי תמיכה, שמטרתם להעצים את חוסנם של המשתתפים שאיבדו חבר או חברה, קרוב או קרובת משפחה. בכך מייצרת הסדנא חיבורים חדשים בין החברים, מחזקת קשרים קיימים ומסייעת למשתתפיה בהתמודדות עם אובדן.
הסיפור של קים דמתי ז"ל
אירועי הזוועה בפסטיבל הנובה וביישובים בעוטף עזה מסופרים מתוך פיסות ידע שמספרים השורדים. מאיה שומר חי מספרת מהידוע לה על מה שאירע לחברתה הטובה.
"קים ואני שירתנו יחד בחיל הים, בתפקיד מאמנות סימולציות בשייטת הצוללות. היא התגייסה ארבעה חודשים אחרי, אבל בגלל שהשירות שלנו נמשך שנתיים ושמונה חודשים היה לנו הרבה מאוד זמן לבנות את הקשר. היא הייתה חברת נפש עבורי", היא מספרת.
לאחר השחרור השתיים שמרו על קשר, ואפילו התחילו לתכנן את הטיול הגדול שאחרי הצבא. "באותו יום שישי דיברנו בטלפון ועניין המסיבה עלה. קים התלבטה אם ללכת, ואצלי הייתה תחושה מוזרה שגרמה לי להישאר בבית. לא ידעתי אם קים הלכה למסיבה או לא. בבוקר שבת התעוררתי עם כל מדינת ישראל, ובגלל שקים גרה בגדרה שלחתי לה מיד הודעה 'אל תצאי מהבית'. רק מאוחר יותר הוקמה קבוצת וואטסאפ שניסתה לאתר אותה, ואז הבנתי שהיא בכל זאת החליטה ללכת למסיבה עם הידיד שלה, עומר ונקרט, שעד לרגע זה שבוי בעזה".
קים דמתי הייתה בגדר נעדרת למשך חמישה ימים. בני משפחתה וחבריה הקימו וואטסאפ קבוצתי, כשכל אחד מנסה להעלות פיסת מידע על מקום הימצאה. מעדויות של מעטים נראה שקים ועומר נמלטו לאחת המיגוניות ברעים, שהפכה ל"מיגונית אש". מאיה מספרת מדברים ששמעה: "אומרים שעומר, שנחטף, יצא מהמיגונית וניסה להילחם במחבלים, וקים הייתה מבין אלה שזרקו רימונים החוצה. זה כל כך מתאים לה לעשות מעשה נועז כזה. היא הייתה בחורה חדה".
סדנת "אוהל אברהם" על שם קים דמתי
בדצמבר החלה להתגלגל היוזמה לייחד סדנא עבור חבריה של קים, ולסייע להם בתהליכי התמודדות עם אובדן ומוות פתאומי. כך נוצר הקשר בין מאיה לענבל חגי ויותם אושפיז, שליוו את הסדנא מטעם עמותת גוונים. "מעגל החברים של קים היה שבור לרסיסים, ויותם הציע שניפגש ביחד, כל החברים מתקופות שונות בחייה", מאיה מספרת. "הם סיפרו לי על עמותת גוונים ועל הפעילות שקיבלה כיוון חדש בשל אירועי השבת הנוראה, והתחלתי להעביר הלאה את המסר למי שהיה לי איתו קשר".
לקראת הסדנא, קבוצה של כ־20 חברים מעיר ילדותה של קים, גדרה, מבית הספר ומהצבא.
לפני סוף השבוע התקיימו מפגשי אונליין להיכרות ולבניית התוכנית. הצעירים חולקו לשתי קבוצות – אחת לתוכן והשנייה טיפלה בנושאים הלוגיסטיים. "כל אחד היה מעורב עד כמה שהיה מוכן להיות מעורב. שום דבר לא נכפה עלינו, ולאט לאט בנינו את התוכנית ואת הלו"ז, כשאנחנו הליבה של סוף השבוע הזה. חלק הציעו להעביר מערכי פעילות, והיו שני מפגשים שהעמותה סיפקה. קיבלנו החלטות כמו כמה זמן יוקצה למרווחי נשימה ועוד דברים חשובים והגענו לסוף שבוע באפריל מוכנים. ועדיין, לא ידענו איך זה ישפיע על כל אחד ואחת".
מאיה מסכמת את הסדנא ואת התהליך של התמודדות עם אבל עם מסקנות מרגשות: "המכנה המשותף בסדנא היתה קים, והעובדה שאנחנו מעגל שני של שכול. חלק מאיתנו הבינו לראשונה את עומק הכאב העצור בתוכם, וכל אחד שיתף ופתח בהתאם ליכולתו ורצונו. הייתה תחושת שייכות מדהימה. הבנה שאנחנו לא לבד. והיופי הוא שמאז הסדנא אנחנו באמת לא לבד; התגבשה קבוצה שעוברת בדיוק מה שאני עוברת, ואנחנו עוברים את זה ביחד עכשיו. הסדנא הזו נתנה מרחב גדול לפורקן עם כתף מכל כיוון, ועם הרגשה שאפשר פשוט להניח את זה".
בכך מתארת מאיה את התהליך החשוב, שבבסיסו השאלה - איך ממשיכים לחיות אחרי אובדן; והיא מסכמת: "אחרי שחוויתי את המשמעות של הסדנא, ברור לי שהיא צריכה לקבל חשיפה גדולה בהרבה. יש כל כך הרבה צעירים וצעירות כמונו שעברו טראומה, ומתמודדים איתה לבד; וזה לא חייב להיות כך".
